October 30, 2016

החיים הטובים של יוסף ק.


הפעם זה הולך להיות סיפור משעמם. כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, ולכן מה הטעם לכתוב שבלונה של סיפור מאושר ואופטימי? אבל אני צריך לספר על חייו של יוסף ק. שהתמתחו להם מעבר לשבוע הקסום עם הסוף העגמומי מלפני ארבעה פוסטים, והחיים האלה רק הלכו והשתפרו בהדרגה בלי ששום דבר רע יפריע בדרך. כלומר, נכון שהמקרר התקלקל ויוסף ק. עזב את עבודתו, אבל כמו שאומרים במחוזותינו - ככה זה. אז הפעם זה יהיה סיפור משעמם שראשיתו  הוא המקרר של יוסף ק. ששבק חיים במטבחו הקטן. ומכיוון שמקרר הוא חפץ דומם, נבהיר ש"שבק חיים" הוא רק אנלוגיה לכך שאי שם במעמקיו הותכו ונותקו חלק מהסלילים הדקים שבמנועו החשמלי וביום מסוים של חודש מאי חזר יוסף ק. לביתו בהסעה המאורגנת עלה במדרגות פתח את הדלת הניח את תיקו חלץ את נעליו נכנס למטבח ומיד נספגו וגרביו במים. המחשבה הראשונה שעלתה במוחו של יוסף ק. היא "אוי ואבוי, המקרר שבק חיים", ואנו נסלח לו על האנלוגיה המטעה ונתחיל לספר את הסיפור - המשעמם, להזכירכם - על החיים הטובים של יוסף ק.

February 09, 2015

שאר ירקות

(נתקלתי בזה ב״אלכסון״ כחלק ממאמר על ציניות. לא לזה כיוון המשורר, אך הסיפור החביב הזה מצא חן בעיניי) 

דיוגנס עמד בנחל ושטף ירקות. אפלטון ניגש אליו ואמר, 'באמת, דיוגנס, לו ידעת כיצד להתחנף למלכים לא היית צריך לשטוף ירקות'.
 'ואתה', השיב דיוגנס, 'לו ידעת כיצד לשטוף ירקות לא היית צריך להתחנף למלכים'.

דיוגנס מאת ג׳ין לאון ג׳רום

February 19, 2014

פער דורות



המערכה הראשונה היא אוסף קצר של קטעים נבחרים מתוך הבלוג האישי של בחור צעיר בשם שון שון שנכתבו בשנת 2050.

בתקופה האמורה, האבולוציה הטכנולוגית התקדמה בקצב מסחרר והפכה את הטלפון הנייד לסייען אישי המתממשק ישירות עם המוח, ולצעירים שגדלו עם הטכנולוגיה הזאת נוסף, הלכה למעשה, חוש שישי המזרים להם שטף בלתי פוסק של תקשורת, בידור, ידע, ועדכונים מהרשתות החברתיות.

גבירותי ורבותי, מערכה ראשונה, פרגמנטים בגוף ראשון - My new IPod:

February 24, 2012

About a bucket that had been in Jerusalem

(Dedicated to, and translated for Hannie Visser)

Four o'clock of an early Tuesday morning. On her way to Jerusalem, the little girl fell asleep in the truck. Her daddy had laid her down gently at the space between the two seats and covered her with his coat. The warm coat smelled like bread. The cabin's floor smelled like motor oil. The truck driver, who was a friend of her daddy, decided to drive them to Grandma's house. "So, should I take the long way?" he asked with a rumbling voice, and her daddy laughed in relief, and the little girl woke up. Few minutes later the truck had stopped, a little man had harried into Grandma’s house with the little girl and a plastic bag, and then run back to the truck empty handed. With a little luck he'll catch the first bus to Tel-Aviv and make it in time for work. Or maybe he'll try to save the bus ticket and hitchhike.

July 24, 2011

השבוע הקסום של יוסף ק.



האור האדום הבהב במשיבון כשיוסף ק. נכנס לביתו לאחר יום העבודה. הפעם לא היתה זו הודעה מאיש מכירות טלפוני המנסה את מזלו, זו גם לא היתה הודעה מגרושתו המתיזה לו בזלזול שמחר הילד אצלו כי יש לה סידורים, הפעם היתה זו הודעה שונה לגמרי.
"יוסססססייי..." לחש לו קול חושני "אנננננייי מחפשת אותתתתך" ואז צחוק פעמונים עליז, וניתוק.

May 05, 2009

ההפגנה הראשונה שלי


Dedicated to a Snoozy Koala


הייתי בן חמש עשרה, שיכור מהורמונים. קן חולון, חולצה כחולה, שרוך לבן, שלום, אחוות עמים והרבה ציצים צעירים ויפים. אמרו לנו שיש היום הפגנה ולהיות בקן בדיוק בחמש כי לא יחכו לאף אחד, אז באנו בזמן. הייתי בן חמש עשרה, ולא שאלתי מי בדיוק מממן את שלושת האוטובוסים שעמדו בטור ברחוב.

July 16, 2008

עייפות החומר, סיפור בלי מוסר השכל

כשהייתי צעיר וטיפש, טענתי בהתלהבות בעד לגאליזיציה של סמים. משהו כזה בערך:
"זכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה עם הגוף שלו, וכמו שאין חוק שאוסר עלי לדפוק את הראש בקיר אי אפשר למנוע ממני לעשן עשבים. שיאסרו על נהיגה תחת השפעת סמים, שיקבעו תקנות במקומות עבודה, אבל שלא יגידו לי מה לעשות בזמן הפנוי שלי..." וכולי.

March 10, 2007

הנפילה




אתה מוצא את עצמך באויר מול בניין גבוה ומנסה להבין איך הגעת
למצב הזה. הגוף שלך מוצף באדרנלין, ורכבת החלונות מתחילה לנוע
באיטיות כלפי מעלה. אתה כמעט יכול להושיט יד ולגעת. אתה מנסה
להעריך את מהירות הנפילה שלך, משהו בקשר לעשרה מטרים לשניה
בריבוע, אבל זה לא ממש מתחבר לך. איכשהו אתה יודע שאתה מול
קומה עשירית, ומחכה לך מסע קצר של שלושים מטרים, אבל לא מובן
לך איך מעלים שניה בריבוע, אז אתה מחליט שיש לך בערך עוד שתי
שניות ושעדיף שתנסה להבין איך הגעת למצב הזה.

April 13, 2006

סיפור על דלי שהיה בירושלים

(סיפור שלא זכה בכלום בתחרות הסיפורים של עיתון הארץ. נו שויין, ננסה לפרסם בבמה-חדשה)
*
ארבע בבוקר של יום חמישי, הילדה נרדמה בדרך לירושלים. אבא שלה השכיב אותה בעדינות על רצפת הקבינה ברווח שבין שני הכסאות וכיסה אותה במעיל. למעיל היה ריח טוב של לחם, לרצפת הקבינה היה ריח חריף של שמן מנוע. נהג המשאית, שהיה חבר של האבא , הציע להוריד אותם בבית של הסבתא, למרות שזה מאריך לו את הדרך. "אז מה, שנעשה את הסיבוב?" הוא שאל בקול רועם, האבא צחק בהקלה והילדה התעוררה. המשאית עצרה ליד הבית של הסבתא, האבא מיהר פנימה עם הילדה ועם התיק, ויצא אחרי רגע בידיים ריקות. עם קצת מזל הוא יתפוס את האוטובוס הראשון חזרה למרכז ויגיע לעבודה בזמן, או שאולי חבל על הכסף והוא ינסה לתפוס טרמפים.