Dedicated to a Snoozy Koala
הייתי בן חמש עשרה, שיכור מהורמונים. קן חולון, חולצה כחולה, שרוך לבן, שלום, אחוות עמים והרבה ציצים צעירים ויפים. אמרו לנו שיש היום הפגנה ולהיות בקן בדיוק בחמש כי לא יחכו לאף אחד, אז באנו בזמן. הייתי בן חמש עשרה, ולא שאלתי מי בדיוק מממן את שלושת האוטובוסים שעמדו בטור ברחוב.
באוטובוס שלי נתן את הטון קומונר עם שיער ארוך, זקן פרוע וקול חזק - "דרוס כל דוס, השמד כל חרד" הוא צרח מהחלון באקסטזה לעוברים והשבים בפקק התל-אביבי. כשסוף סוף ירדנו סדרו אותנו בקבוצות לפני התהלוכה לכיכר. ואז התחלנו ללכת, זרם של חולצות כחולות. איזה יופי של דבר. לפנינו הסתננו שישה אנשים מוזרים שצעקו בקצב מונוטוני "הגולללן סורי, הגולללן סורי", קצת קשה היה להבין אותם בגלל המבטא הגרוני. אחר כך בכיכר אחד מהם יתחפש לחייל עם רובה פלסטיק ויעשה הצגה שהוא כאילו יורה באוויר ואישה אחרת נופלת, כנראה כמחאה על הוראות פתיחה באש, או משהו. הם גם יצעקו "צה"ל רוצאאח, צה"ל רוצאאח". אני לא כל כך אבין למה צה"ל ירצה אח, אז אני פשוט אתעלם מהם. כמו כולם.
החולצות הכחולות לידי צועדים וצועקים סיסמאות אחרות, תמימות יותר. בעיקר הם שרים "איזו ממשלה, שלא עושה שום דבר" על משקל "איזו מן שבת" של להקת הנחל. מדי פעם מגוונים, "מוות לחרדים", "הליכוד, הם קופים", ועוד דברים בסגנון. בחור אחד צעק "שתתיבש היד של נעמי שמר". אמרתי לו בתמימות מעושה שאני דווקא מאוד אוהב את השירים שלה, אז הוא הפסיק. לפעמים מצליח לי.
היגענו לכיכר, והתפזרנו. כל מיני אנשים נאמו ברקע בזמן שהיינו עסוקים בלפגוש חניכים וחניכות מקינים אחרים. אחרי הכל, בשביל זה באנו. בכל טיול ופעילות תנועה, שיחקנו באדיקות את המשחק "מי מכיר יותר?". מתלהבים לראות אחד את השני ופתאום פולטים "איוש, אני לא מאמין!" וקופצים על המכר הבא. במשחק הזה בת שווה יותר, בעיקר אם היא יפה, או קיבוצניקית, או בלונדינית, או כל השלוש. מתישהו דודו טופז צעק במקרופון על הצ'חצ'חים של הליכוד שבקושי היו שין גימלים בצבא וכולם הריעו ומחאו כפיים. באופן אישי אני מאמין לו שהוא לא כיוון למזרחיים באופן כללי, רק לסטריאוטייפ שלהם. כלומר, שלנו.
כשנגמרה ההפגנה חזרנו לאוטובוסים מזיעים ומשולהבים, מזגתי לי מים מחבית פחמס עם ברז בתחתית. "אל תשתה את זה" הזהירו אותי באמצע הלגימה "איציק טבל את הראש שלו בחבית". הסתכלתי על הקומונר שחזר לצרוח "דרוס כל דוס" מחלון האוטובוס. השיער והזקן מטפטפים על החולצה שלו. החולצה היתה כחול לבן של שלום-עכשיו וציור של יונה, רטובה מזיעה ומי שתיה. איציק כבר היה צרוד, אבל לא הפסיק לרגע לצעוק מוות.
פתאום היקום האט, אנשים עוד זזו בכבדות והזיזו שפתיים, אבל הכל נשמע מרוחק. ירדת לאט במדרגות האוטובוס כשהכל צף סביבי, דורך על עננים. ידעתי שהכל בסרר, וככה צריך להיות. נשענתי על עץ צפצפה לרגע אחד של שלווה. ואז התכווצתי והתחלתי להקיא.
באוטובוס שלי נתן את הטון קומונר עם שיער ארוך, זקן פרוע וקול חזק - "דרוס כל דוס, השמד כל חרד" הוא צרח מהחלון באקסטזה לעוברים והשבים בפקק התל-אביבי. כשסוף סוף ירדנו סדרו אותנו בקבוצות לפני התהלוכה לכיכר. ואז התחלנו ללכת, זרם של חולצות כחולות. איזה יופי של דבר. לפנינו הסתננו שישה אנשים מוזרים שצעקו בקצב מונוטוני "הגולללן סורי, הגולללן סורי", קצת קשה היה להבין אותם בגלל המבטא הגרוני. אחר כך בכיכר אחד מהם יתחפש לחייל עם רובה פלסטיק ויעשה הצגה שהוא כאילו יורה באוויר ואישה אחרת נופלת, כנראה כמחאה על הוראות פתיחה באש, או משהו. הם גם יצעקו "צה"ל רוצאאח, צה"ל רוצאאח". אני לא כל כך אבין למה צה"ל ירצה אח, אז אני פשוט אתעלם מהם. כמו כולם.
החולצות הכחולות לידי צועדים וצועקים סיסמאות אחרות, תמימות יותר. בעיקר הם שרים "איזו ממשלה, שלא עושה שום דבר" על משקל "איזו מן שבת" של להקת הנחל. מדי פעם מגוונים, "מוות לחרדים", "הליכוד, הם קופים", ועוד דברים בסגנון. בחור אחד צעק "שתתיבש היד של נעמי שמר". אמרתי לו בתמימות מעושה שאני דווקא מאוד אוהב את השירים שלה, אז הוא הפסיק. לפעמים מצליח לי.
היגענו לכיכר, והתפזרנו. כל מיני אנשים נאמו ברקע בזמן שהיינו עסוקים בלפגוש חניכים וחניכות מקינים אחרים. אחרי הכל, בשביל זה באנו. בכל טיול ופעילות תנועה, שיחקנו באדיקות את המשחק "מי מכיר יותר?". מתלהבים לראות אחד את השני ופתאום פולטים "איוש, אני לא מאמין!" וקופצים על המכר הבא. במשחק הזה בת שווה יותר, בעיקר אם היא יפה, או קיבוצניקית, או בלונדינית, או כל השלוש. מתישהו דודו טופז צעק במקרופון על הצ'חצ'חים של הליכוד שבקושי היו שין גימלים בצבא וכולם הריעו ומחאו כפיים. באופן אישי אני מאמין לו שהוא לא כיוון למזרחיים באופן כללי, רק לסטריאוטייפ שלהם. כלומר, שלנו.
כשנגמרה ההפגנה חזרנו לאוטובוסים מזיעים ומשולהבים, מזגתי לי מים מחבית פחמס עם ברז בתחתית. "אל תשתה את זה" הזהירו אותי באמצע הלגימה "איציק טבל את הראש שלו בחבית". הסתכלתי על הקומונר שחזר לצרוח "דרוס כל דוס" מחלון האוטובוס. השיער והזקן מטפטפים על החולצה שלו. החולצה היתה כחול לבן של שלום-עכשיו וציור של יונה, רטובה מזיעה ומי שתיה. איציק כבר היה צרוד, אבל לא הפסיק לרגע לצעוק מוות.
פתאום היקום האט, אנשים עוד זזו בכבדות והזיזו שפתיים, אבל הכל נשמע מרוחק. ירדת לאט במדרגות האוטובוס כשהכל צף סביבי, דורך על עננים. ידעתי שהכל בסרר, וככה צריך להיות. נשענתי על עץ צפצפה לרגע אחד של שלווה. ואז התכווצתי והתחלתי להקיא.
No comments:
Post a Comment