עוזי הקטן, ילד בן עשר עם אמא משוגעת

״הוזי!! תסתכל אלי!״ צרחה אמא של עוזי. 

עוזי הקטן, עם תיק בית ספר על הגב, הסתובב בחשש והביט למעלה אל המרפסת. בדירה שלהם היו שתי מרפסות שפנו לרחוב. אחת גדולה ואחת קטנה. נראה שאימו בדיוק סיימה לגרור את המזרון שלו למרפסת הקטנה. עוזי הקטן רעד והרגיש את הגוש ההוא בגרון. 

עכשיו, כשהסתובב אליה היא המשיכה בצרחת זעם ״הוזי! אתה עוד פם הרטבת!״ עוזי הרכין לרגע את ראשו והביט אל המדרכה המלוכלת שבחזית הבניין. המדרכה שוב סרבה לבלוע אותו. והוא הרים את ראשו בחשש שזה יגרום לה לצרוח שוב. מאי שם הופיע מחבט שטיחים בידה ולרגע הם נראו - האם ומחבט השטיחים - כמו תאומות רושפות ופרועות שיער. התאומה הגדולה חבטה כמה מכות נמרצות במזרן הרטוב כדי להוציא קצת את העצבים. התאומה הקטנה גם.

אבל העצבים, כך נראה, לא יצאו מהר מספיק. ואמא של עוזי עברה לטנטרום של אימהות ״אני לא המשרתת כאן! פם הבאה תוציא לבד! שמעת אותי הוזי?! ואל תסתכל עלי ככה. מצידי שכל החברים ש׳ך ישמעו! אני פה לא עובדת פה אמרתי!״. עוזי לא הכיר אף אמא אחרת עם צרחות כל כך חזקות שכל השיכון שומע. הוא הוריד לרגע את המבט ונצמת במקומו. 

אבי.

אבי אלבז. 

אבי אלבז מתקרב. 

אבי אלבז מתקרב, גדול ומפחיד. 

אבי אלבז הפושטק של השיכון. רק בכיתה ז׳, אבל גדול ומפחיד. בטח נשאר כיתה. בטוח הוא שמע את הצרחות. בווליום כזה, איך אפשר שלא? היום של עוזי הקטן התחיל רע, עבר לרע מאוד, ועכשיו זה משהו אחר לגמרי.

אבי אלבז מתקדם אליו ומביט בו. לא ממצמץ. אומרים שלפני שנה הוא הוריד סטירה למחנכת. וכשהמנהלת רצתה להעיף אותו אבא שלו איים עליה שישרוף אותה עם הבית ספר. בטלפון המשטרה אמרה לה שעדיף לא להסתבך עם המשפחה הזאת וגם שלא תדבר על זה עם אף אחד, או כך לפחות סיפרה המנהלת לכל מי שרק הסכים לשמוע. ועכשיו אבי אלבז הולך לבית הספר, בלי תיק, ומביט בעוזי בלי למצמץ. 

עוזי הסתכל למעלה. אמא שלו כבר לא שם. נכנסה לתוך הבית. 

* פאוזה: מה עובר בראש של אמא משוגעת כשהיא רואה טיפוס כמו אבי אלבז מתקדם לכיוון הילד הקטן שלה * 

 

אז כאמור, אחרי הטנטרום - או בעצם עוד בשיאה של הצרחה האחרונה, זאת עם ה״לא עובדת פה״ - היא הביטה שמאלה וקלטה את אבי אלבז מתקדם במורד הרחוב. היא זרקה מבט נוסף ימינה וראתה את בנה הקטן מביט אליה בעיניים קרועות. אלמלא היה הטנטרום, אולי הייתה נשארת במקומה ומוודאת ששלום לבנה. אך טנטרום הוא יועץ גרוע. והוא ייעץ לה לשחק משחק שקוראים לו ״אני לא בעסק״. או בגרסא מתחכמת יותר - ״ידי לא שפכו את הדם הזה״. האם נסוגה פנימה והעמידה פנים שלא ראתה כלום. אם העבריין הזה רק יעיז לגעת בבנה - אוי היא כבר תראה להם מה זה. אוי מה שמחכה להם, סקנדל גדול מחכה להם. אבל בנתיים - היא לא ראתה כלום ולא יודעת כלום. באופן מוזר זה ריגש אותה, כמו ילדה שעשתה משהו רע במיוחד. בלחיים סמוקות במקצת ועיניים מצועפות היא נכנסה למטבח. וכוס הקפה של הבוקר שעמדה על השולחן נראתה לה לא ממשית. כמו חפץ מוזר מיקום אחר. 

 

* סוף הפאוזה. אבי אלבז מתקרב לעוזי הקטן * 

 

אבי אלבז מתקרב. ועוזי הקטן, רגליו נטועות וגופו קפוא, כבר רואה שיש לו שפם קלוש ואמות ידיים שעירות כמו של גדולים. חולצת בית הספר המהוהה של אבי אלבז נראת לו שמנונית. אבי אלבז מתקדם ישר לעברו. עינייו מצומצמות לשני חרכי ירי מפחידים, ועוזי הקטן לא מעז לנשום. 

 

״מה יש לה זאתי? היא במחזור?״ שאל אבי אלבז. 

 

עוזי לא ענה. 

 

״יאללה נו. אל תתרגש. קורה. פשוט תעשה מקלחת כשאתה קם ותסגור עניין. אבל אל תשתין במקלחת. זה עושה קרמה לא טובה בדברים האלה״. 

טובה או לא, עוזי הקטן לא לגמרי בטוח שהוא מבין מה זה קרמה. אבל אבי אלבז שם יד שעירה על כתפו ומסובב אותו בעדינות מפתיעה לכיוון בית הספר. ״יאללה בוא. אל תסתבך לי עכשיו גם על איחורים״. והם הולכים משם.