Hello, this is your Captain speaking. I hope you had a pleasant flight. Despite leaving Tel Aviv with a two-hour delay, we’ll be landing in Newark in fifteen minutes, which is only an hour and twenty minutes behind the original schedule. Please be considerate of passengers with a short connection. Thank you!
נוגעים במסלול.
מאיטים עד לנסיעה. נא להישאר ישובים עם החגורות מהודקות.
נצח.
האורות נכבים.
כולם מייד קמים. איזה התחשבות ואיזה נעליים. מזל שישבתי בשורות הראשונות.
עוד נצח.
שם למעלה, בשמיים, איש בלי נצח ששכחת מבקש רק עוד קצת זמן. רק עוד קצת זמן.
סוף סוף יוצאים. אני פורץ מדלת המטוס מהר ככל האפשר. אנשים מדשדשים במסדרון. מודעות פרסומת בשרוול המטוס. עובדי סיוע מחכים עם כסאות גלגלים ומפריעים לעבור.
יוצא מהשרוול עוקף את המדרגות הנעות ועולה במהירות במדרגות לא נאות. הברכיים כבר לא מה שהיה פעם. רץ.
רץ בטרמינל. אפשר להגיע לשער גם בלי לחכות לרכבת. אבל רק שלא יהיה עוד ביטחון.
רץ. אין.
רץ. חם ולח. למה לא מפעילים כאן מזגן?
אין זמן.
אין נשימה.
מגיע לשער בדקה האחרונה - סה״כ לקח לי אחת עשרה דקות. בטח קבעתי שיא או משהו.
שואל, מתנשף ומזיע אם יש לי שתי דקות לשטוף פנים בשירותים ליד. ״לא לא קדימה קדימה הטייס רוצה כבר לצאת״. מושיט את הכרטיס נכנס למטוס הקטן יותר. מתיישב מזיע הרבה ועדיין קצת מתנשף בחיוך ניצחון קצת מתנצל.
ואז מחכה חצי שעם עם שאר המטוס עד שהנוסעים האחרים - אלה שהיו שותפי לטיסה הקודמת ויהיו גם בזאת הנוכחית - יגיעו אלינו בהליכה נינוחה ושפויה.
בטח מסתתר כאן איזה מוסר השכל,חבל רק שאני לא מזהה אותו.
