הנפילה

אתה מוצא את עצמך באויר מול בניין גבוה ומנסה להבין איך הגעת למצב הזה. הגוף שלך מוצף באדרנלין, ורכבת החלונות מתחילה לנוע באיטיות כלפי מעלה. אתה כמעט יכול להושיט יד ולגעת. אתה מנסה להעריך את מהירות הנפילה שלך, משהו בקשר לעשרה מטרים לשניה בריבוע, אבל זה לא ממש מתחבר לך. איכשהו אתה יודע שאתה מול קומה עשירית, ומחכה לך מסע קצר של שלושים מטרים, אבל לא מובן לך איך מעלים שניה בריבוע, אז אתה מחליט שיש לך בערך עוד שתי שניות ושעדיף שתנסה להבין איך הגעת למצב הזה. אתה יודע שכל החיים אמורים לחלוף לך מול העיניים או משהו כזה, אבל כל מה שעולה לך בראש זאת נעמה והעוול הנורא שעשית לה. היא הייתה חיילת צעירה מקיבוץ בדרום ואתה ידעת בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ כדי לגרום לה לעזוב את החבר שלה ולהיכנס אתך למיטה. אחרי שבועיים השתעממת ועברת הלאה. יש לך שבריר שניה להיזכר בגאווה איזה תרנגול זיין אתה, ואז לקלוט בזעזוע שבכלל לא קראו לה נעמה, ושגם שאר הפרטים מוטלים בספק. קומה תשיעית חולפת באדישות. ואולי אתה בכלל נשוי, ולאשתך קוראים נעמה. אתה מנסה להרגיש אם יש לך גם כרס, זה קצת קשה בנפילה חופשית וגם לא ממש קריטריון. אתה לא משחזר חתונה או משהו כזה אבל צפה לך בראש תמונה בה אתה יושב על הכורסא מול הטלויזיה בבית משלך, ומישהו דופק חזק בדלת, ונעמה מציצה מאחוריך במסדרון כשאתה פותח. אבל לא קוראים לה נעמה, קוראים לה גלית או דלית או משהו כזה, נפגשתם בצבא כשהייתם ילדים, והיא צורחת בהיסטריה. אולי זה כל הסיפור, שאתה נשוי ואשתך משוגעת. אבל איכשהו זה לא מתחבר. קומה שמינית צריך לחשוב מהר. יש לך טעם של אספלט בפה, וגם תובנה חשובה. לתודעה שלך יש נפח, לא רק נקודה. הרגע הנוכחי, כל רגע נוכחי, נמתח קצת קדימה ואחורה בזמן. ואתה כבר שוכב מרוסק למטה, ואתה עדיין עוצם את העיניים ונותן לתהום למשוך אותך, ואתה עומד מול הדלת ומושיט את היד לידית בהילוך איטי כשכל השדים צורחים לך בראש תחזור תחזור, ואתה לא מבין למה. קומה שביעית. אתה נופל, תמיד נפלת ותמיד תיפול, ואתה רוצה להבין למה. משהו בסיסי השתבש לך, משהו שקשור לצבא. צריך מהר להיזכר. טעם של אספלט ודם. קומה שישית. אז אתה מתרכז ורואה חיילת צעירה ויפה עם שיער אסוף, רואים שהיא ילדה טובה. אולי קוראים לה נעמה? אתה לא בטוח. היא מסמיקה כשאתה מסתכל בה ומשפילה מבט. קומה חמישית. לידה חייל נבוך שמנסה להתחבא מאחורי סגן אלוף שמן ומזיע, ואת שלושתם מסתירה דלת הבית שלך, שעדיין סגורה. מוזר שאתה יודע מה יש מאחורי דלתות סגורות. קומה רביעית. עשרה מטרים לשניה בריבוע. אתה נופל במהירות בזמן שאתה יושב על הכורסא מול הטלוויזיה במסדרון אתה רואה אותך מושיט יד לדלת ואת זוגתך אורית באה מתגנבת בשקט בפחד מאחוריך. איך היא יודעת שצריך לפחד? קומה שלישית. אתה שומע את אורית צורחת בהיסטריה, אבל אין לך מספיק כוח לעצור את היד שלך שפותחת את הדלת בהילוך איטי איטי. אורית נראית לך זרה פתאום. קומה שניה. השדים שמשתוללים לך בראש צועקים לך לחזור לכורסא, אין אף אחד בבית, לא לפתוח את הדלת. קומה ראשונה. ופתאום שקט. הסגן אלוף שהוא גם רופא במילואים שואל אותך בלי הקדמה, "אתם ההורים של נעמה גולן?"