הגלגול - או יוסף ק. בר המזל לומד לומר תודה

יוסף ק. מיעט להשתמש במכוניתו ככל שיכל. לא פעם הלך למעלה משעה למחוז חפצו, וסגנון החיים הזה הטיב איתו. אך אין צדק בעולם, ומכוניות שאינן בשימוש לא גומלות טובה לבעליהן על המנוחה אלא דוקא נוטות להתקלקל יותר מהרגיל,  ויוסף ק., שלא היה מכונאי, לא הבין את דקויות התחזוקה של מכוניתו ולכן הזדעף כשגילה אור אזהרה צהוב בלוח המחוונים. "לעזאזל!" הוא חשב "למה עכשיו?! למה דוקא לי?!".  למחרת ויתר על ההסעה המאורגנת עם אורה הנהגת ונסע לעבודה במכוניתו רק כדי שיוכל לעצור במוסך ולבדוק את התקלה - שם התבשר שהתיקון יעלה כמה אלפי שקלים, ושהפרייבט לא יעבור ככה טסט עם עם אזהרה לממיר כי ככה זה עכשיו, לא כמו פעם, במכון נזהרים בזיהומאוויר, זה למה.  יוסף ק. שוב הזדעף ונכנס למכוניתו והגיע לעבודה וצלח בתשישות עוד יום במשרד ומכיוון שבא מאוחר גם הרגיש מחוייב להמתין שעות ארוכות עד שסוף סוף קיבלה הישות הסיזיפית המוזרה הזאת שנקראת "יום עבודה" את הרשות להסתיים ואז קרה הדבר:

סוף המשמרת של שוטר התנועה

עוד דו"ח אחד וסוגרים את המכסה. יש ימים כאלה שהם כמו מסטיק. שוטר התנועה החניק פיהוק, יצא מהניידת, וניגש בהליכה מדודה אל הרכב הלבן שעצר, "ניירות בבקשה" אמר לנהג בטון סמכותי.
זה היה טון סמכותי מזויף. למעשה זהו רק השבוע הראשון בו מותר לשוטר לצאת  לפטרול בלי ליווי של שוטר ותיק יותר. אבל, כמו ששיננו לו שוב ושוב בקורס, אפשר לחסוך הרבה זמן וויכוחים אם פונים לאזרח בסמכותיות נחרצת והרבה ביטחון עצמי. השוטר הציץ לתוך הרכב ונאלם דום.

מקדימה ישב הנהג, שהיה כנראה גם האבא. הנהג/אבא הביט קדימה במבט חלול. במושב האחורי ישבה האם כשהיא דחוקה אל הדלת הימנית. ולידה שרוע יצור שברירי על שמיכה. קשה היה להבחין שהיצור הזה הוא ילד אמיתי - קטן וקרח. לקח לשוטר רגע להתעשת - 'ביטחון וסמכותיות' הזכיר לעצמו ואז שאל את הנהג בקול רם "אתה יודע למה עצרתי אותך?". ולקח עוד נשימה עמוקה -השוטר אף פעם לא ראה ילד כל כך רזה.

החיים הטובים של יוסף ק.

הפעם זה הולך להיות סיפור משעמם. כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, ולכן מה הטעם לכתוב שבלונה של סיפור מאושר ואופטימי? אבל אני צריך לספר על חייו של יוסף ק. שהתמתחו להם מעבר לשבוע הקסום עם הסוף העגמומי מלפני ארבעה פוסטים, והחיים האלה רק הלכו והשתפרו בהדרגה בלי ששום דבר רע יפריע בדרך. כלומר, נכון שהמקרר התקלקל ויוסף ק. עזב את עבודתו, אבל כמו שאומרים במחוזותינו - ככה זה. אז הפעם זה יהיה סיפור משעמם שראשיתו  הוא המקרר של יוסף ק. ששבק חיים במטבחו הקטן. ומכיוון שמקרר הוא חפץ דומם, נבהיר ש"שבק חיים" הוא רק אנלוגיה לכך שאי שם במעמקיו הותכו ונותקו חלק מהסלילים הדקים שבמנועו החשמלי וביום מסוים של חודש מאי חזר יוסף ק. לביתו בהסעה המאורגנת עלה במדרגות פתח את הדלת הניח את תיקו חלץ את נעליו נכנס למטבח ומיד נספגו וגרביו במים. המחשבה הראשונה שעלתה במוחו של יוסף ק. היא "אוי ואבוי, המקרר שבק חיים", ואנו נסלח לו על האנלוגיה המטעה ונתחיל לספר את הסיפור - המשעמם, להזכירכם - על החיים הטובים של יוסף ק.

שאר ירקות

(נתקלתי בזה ב״אלכסון״ כחלק ממאמר על ציניות. לא לזה כיוון המשורר, אך הסיפור החביב הזה מצא חן בעיניי) 

דיוגנס עמד בנחל ושטף ירקות. אפלטון ניגש אליו ואמר, 'באמת, דיוגנס, לו ידעת כיצד להתחנף למלכים לא היית צריך לשטוף ירקות'.
 'ואתה', השיב דיוגנס, 'לו ידעת כיצד לשטוף ירקות לא היית צריך להתחנף למלכים'.

דיוגנס מאת ג׳ין לאון ג׳רום

פער דורות

…
המערכה הראשונה היא אוסף קצר של קטעים נבחרים מתוך הבלוג האישי של בחור צעיר בשם שון שון שנכתבו בשנת 2050.

בתקופה האמורה, האבולוציה הטכנולוגית התקדמה בקצב מסחרר והפכה את הטלפון הנייד לסייען אישי המתממשק ישירות עם המוח, ולצעירים שגדלו עם הטכנולוגיה הזאת נוסף, הלכה למעשה, חוש שישי המזרים להם שטף בלתי פוסק של תקשורת, בידור, ידע, ועדכונים מהרשתות החברתיות.

גבירותי ורבותי, מערכה ראשונה, פרגמנטים בגוף ראשון - My new IPod:

About a bucket that had been in Jerusalem

(Dedicated to, and translated for Hannie Visser)

Four o'clock of an early Tuesday morning. On her way to Jerusalem, the little girl fell asleep in the truck. Her daddy had laid her down gently at the space between the two seats and covered her with his coat. The warm coat smelled like bread. The cabin's floor smelled like motor oil. The truck driver, who was a friend of her daddy, decided to drive them to Grandma's house. "So, should I take the long way?" he asked with a rumbling voice, and her daddy laughed in relief, and the little girl woke up. Few minutes later the truck had stopped, a little man had harried into Grandma’s house with the little girl and a plastic bag, and then run back to the truck empty handed. With a little luck he'll catch the first bus to Tel-Aviv and make it in time for work. Or maybe he'll try to save the bus ticket and hitchhike.

השבוע הקסום של יוסף ק.

האור האדום הבהב במשיבון כשיוסף ק. נכנס לביתו לאחר יום העבודה. הפעם לא היתה זו הודעה מאיש מכירות טלפוני המנסה את מזלו, זו גם לא היתה הודעה מגרושתו המתיזה לו בזלזול שמחר הילד אצלו כי יש לה .. אאאה .. סידורים, הפעם היתה זו הודעה שונה לגמרי.
"יוסססססייי..." לחש לו קול חושני "אנננננייי מחפשת אותתתתך" ואז צחוק פעמונים עליז, וניתוק.

ההפגנה הראשונה שלי

Dedicated to a Snoozy Koala

הייתי בן חמש עשרה, שיכור מהורמונים. קן חולון, חולצה כחולה, שרוך לבן, שלום, אחוות עמים והרבה ציצים צעירים ויפים. אמרו לנו שיש היום הפגנה ולהיות בקן בדיוק בחמש כי לא יחכו לאף אחד, אז באנו בזמן. הייתי בן חמש עשרה, ולא שאלתי מי בדיוק מממן את שלושת האוטובוסים שעמדו בטור ברחוב.

עייפות החומר, סיפור בלי מוסר השכל

כשהייתי צעיר וטיפש, טענתי בהתלהבות בעד לגאליזיציה של סמים. משהו כזה בערך:
"זכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה עם הגוף שלו, וכמו שאין חוק שאוסר עלי לדפוק את הראש בקיר אי אפשר למנוע ממני לעשן עשבים. שיאסרו על נהיגה תחת השפעת סמים, שיקבעו תקנות במקומות עבודה, אבל שלא יגידו לי מה לעשות בזמן הפנוי שלי..." וכולי.

הנפילה

אתה מוצא את עצמך באויר מול בניין גבוה ומנסה להבין איך הגעת למצב הזה. הגוף שלך מוצף באדרנלין, ורכבת החלונות מתחילה לנוע באיטיות כלפי מעלה. אתה כמעט יכול להושיט יד ולגעת. אתה מנסה להעריך את מהירות הנפילה שלך, משהו בקשר לעשרה מטרים לשניה בריבוע, אבל זה לא ממש מתחבר לך. איכשהו אתה יודע שאתה מול קומה עשירית, ומחכה לך מסע קצר של שלושים מטרים, אבל לא מובן לך איך מעלים שניה בריבוע, אז אתה מחליט שיש לך בערך עוד שתי שניות ושעדיף שתנסה להבין איך הגעת למצב הזה.